המכונית הכסופה שייטה בנינוחות על הכביש הרחב. הנהג שישב בה היה גבר בשנות השלושים והיה בעל מצח גבוה ומבט חד. שערו השחור היה מסופר בתספורת צבאית קצרה. מבעד לחלון הרכב נשקף נוף שטוח וירוק שהסתיים בהרים מושלגים. הוא האט ופנה לימין ונכנס לכביש גישה שהוביל רק למקום אחד, אגף המודיעין.

המכונית נעצרה מטרים ספורים לפני שער פלדה שחסם את המעבר. משני צדיו ניצבו ביתני שמירה מעוצבים בעלי חלונות כהים, שהסתירו את המאבטחים החמושים שהיו בהם. הנהג לחץ על מתג והחלון שלצדו גלש. זרם אוויר קריר וצלול חדר דרך החלון הפתוח. הוא הוציא את ידו מהחלון ותחב כרטיס מגנטי כחול לחריץ שהיה במרכזו של מלבן מתכתי אפור. הוא המשיך לאחוז בכרטיס בעודו מביט לעינית שסרקה את גלגל העין שלו, והשוותה בינו לבין טביעת האצבע האוחזת בכרטיס, עם שאר הנתונים שהיו מקודדים בו. הבדיקה ארכה שניות ספורות. שער הפלדה נע ללא קול, מאפשר לו את המעבר. בצד השער ניצב תורן גבוה, שבראשו היה דגל שהתנופף ברוח הקלה. הדגל היה בגוון של שמים כחולים ובמרכזו קונוס מוזהב שקדקודו מופנה כלפי מעלה. הנהג הביט לרגע בדגל, לחץ על דוושת הגז ונכנס למתחם השמור.

הוא הפנה את רכבו לעבר החניה של הסגל הבכיר, והחנה אותו בחניה השמורה שלו. הוא יצא מהרכב ופנה לעבר דלת משוריינת שמשני צדיה ניצבו זקיפים מזוינים אטומי מבע. הוא שלה שוב את הכרטיס הכחול מכיסו והעביר אותו בחריץ שהיה לצד הדלת. כבכל יום נדלקה בצד החריץ נורית חיווי אדומה, לאחר מכן נדלקה נורית כתומה ולאחר מכן נורית ירוקה, זה היה מספיק כדי שהדלת תיפתח והזקיפים יאפשרו לו את המעבר. הוא התעכב עוד רגע כדי לראות את מה שהוא תמיד אהב לראות ועוד לא התרגל אליו. בתחתית שורת הנוריות נדלקה נורית נוספת בגוון כחול. זה סימן שהנכנס הוא בעל הסיווג הגבוה ביותר. הזקיפים הצדיעו לבעל האור הכחול.

הוא העביר את הכרטיס גם כדי להיכנס למשרדו. הוא לא הספיק להתיישב, דפיקה נשמעה בדלת.

זה היה מייקל סגנו, הוא היה בעל שיער מתולתל בהיר ומראה מרושל מעט. הוא אמר: "היי סם, התקבל מידע על המיקום של 'גורילה'. הניתוח שלי אומר שהמידע מדויק, הצלבתי אותו עם המודיעים שלנו. יש מהנשיא אור ירוק לפעולה".

הוא הגיש לסם תיקייה שהיו בה מספר דפים, היא הכילה מידע סודי שמחמת רגישותו לא הוכנס לרשת המחשבים. סם קרא אותו בפנים חתומות.

מייקל לא המתין שיסיים לקרוא ואמר: "אנשי היחידות המיוחדות בהיכון להקפצה, עד סוף היום הוא יהיה בידינו".

"דווח לי כשהם יצאו", אמר סם בלא שהרים את עיניו. "אני רוצה להיות נוכח בפשיטה".