הפונדק שניצב בפאתי הכפר, היה חשוך ודומם בשעה זו שלאחר חצות. המרחב שסביב היה שקט. הקולות היחידים שנשמעו היו צהלות סוסים שנשמעו מדי פעם מהאורווה הסמוכה לפונדק. במרחק קצר מהפונדק התנשא עץ גבוה בעל מוטת ענפים מרשימה ועלווה שופעת. הצעיר שהיה צמוד לגזע העץ הרחב, התמזג בו וכמעט לא נראה. כבר יותר משעה הוא קפא על מקומו ללא תנועה, מבטו חלף על פני הסביבה שוב ושוב.
משהיה בטוח שאף אחד לא צופה בו, התנתק מהעץ והתקדם לעבר האורווה.
דלת האורווה הייתה נעולה על ידי מנעול ברזל גדול. הוא פרץ את המנעול בקלות. דלת העץ חרקה כשהנכנס הדף אותה באיטיות. הוא סקר את סביבותיו, עיניו שהתרגלו אט אט לחשיכה הבחינו בנצנוץ שבקע ממספר זוגות עיניים גדולות. הוא המתין מעט עד שעיניו תסתגלנה לחשיכה ואז החל לצעוד. הוא חלף בין הסוסים בוחן אותם במבטו. רטט התרגשות חלף בו, מולו ניצב סוס גבוה ומוצק בעל רעמה שופעת, הוא היה המטרה שלו. הוא נעל בחזרה את האורווה ומשך אחריו את הסוס, אחר כך טיפס עליו והתרחק מהאורווה בהליכה איטית. לאחר מכן סטה מהדרך הראשית והוביל את הסוס לדרך צדדית.
הוא היה מרוצה, זה היה ליל המזל שלו, הסוס היה סוס משובח ומובחר, הוא יקבל עליו סכום יפה. במשך כמה ימים הוא עקב אחרי הסוחר העשיר שהיה בעליו של הסוס וחיכה להזדמנות. הלילה במפתיע לא הוצב שומר באורווה, הוא כנראה שתה יותר מדי ונרדם, מה שהפך את הגניבה לקלה. מוות בתליה שהיה העונש הקבוע בחוק לגנב סוסים, לא הרתיע אותו, הוא היה זהיר ומחושב. הוצאת הסוס מהאורווה שהייתה החלק הקשה יחסית, כבר הייתה מאחוריו. עכשיו יש לפניו כמה קילומטרים של דרך שוממה, ממנה יגיע לחווה נסתרת, שם יצבע את שערות הסוס וישנה אותו באופן שגם אם שוטרים יגיעו אליו במקרה, הם לא יוכלו לזהות אותו. לאחר שבועיים שלושה, החיפושים אחרי הסוס ייפסקו, ואז ייקח את הסוס למקום רחוק וימכור אותו לסוחר סוסים שקונה בלי לשאול שאלות מיותרות. הוא מעולם לא הצליח לשים יד על סוס כל כך משובח.
פתאום הוא משך במושכות והסוס נעצר. בהמשך הדרך עמדה עגלה וחסמה את כל רוחב הנתיב. זה היה מטריד. בשעה כזאת רק טיפוסים מפוקפקים מסתובבים בדרך מסוג זה. חוץ ממנו כמובן, הוא לא ראה את עצמו כטיפוס מפוקפק, הוא הקפיד לגנוב רק מאנשים בעלי אמצעים, הוא לעולם לא יגנוב מכפרי עני.
